ב"ה
בר מצווה
כתב: ירון לוי.
בר מצווה היא אחת מנקודות הציון החשובות ביותר בחייו של יהודי.
כשנער יהודי מגיע לגיל 13 הוא מקבל על עצמו עול מצוות. מגיל זה הוא מחויב בקיום מצוות תפילין והיא מסמלת יותר מכל את היותו ל"בר מצווה".
ביהדות מתייחסים בהתרגשות וברצינות רבה לבר המצווה וחוגגים אותה בכמה שלבים: הנחת תפילין, עליה לתורה בשבת או באמצע השבוע וסעודת מצווה.
הנחת תפילין
הנחת תפילין היא אחת המצוות החשובות בתורה, המהווה תקשורת בין האדם לבורא. מצוה זו מוטלת רק על הזכרים. החל מגיל 13 הנער מתחייב בקיום כל המצוות, אך את רובם התרגל לקיים עוד קודם הבר מצווה, מאז שהיה קטן. הנחת תפילין היא אחת המצוות שהבן אינו מקיים לפני בר מצוה. ולכן היא המצווה המסמלת את העובדה שקיבל עליו עול המצוות.
כמה חודשים לפני בר המצווה, מזמינים ההורים תפילין כשרות אצל סופר סת"ם, תפילין אלו ילוו את הנער כל חייו.
בקרב שומרי מצוות מקובל שהילד מתחיל להניח תפילין חודש, או חודשיים לפני יום ההולדת, כדי שיתרגל לקיים את המצווה בצורה הנכונה. יש הנוהגים שבחודש הזה הילד ילך להתפלל כל בוקר עם אביו לבית הכנסת, ולא יתפלל בכיתה, כדי שאביו יוכל להדריך אותו כיצד להניח תפילין.
עליה לתורה
אם ה"בר מצווה" חלה ביום שני או חמישי, ימים שבהם קוראים בתורה בתפילת שחרית, נהוג שהנער עולה לתורה, פעם ראשונה בחייו. בסיום התפילה נוהגים לכבד את המתפללים בכיבוד קל, כדי שיברכו את חתן הבר מצוה.
סעודת מצווה
נוהגים לחגוג את כניסתו של נער לעול המצוות בסעודה חגיגית שנערכת ביום ההולדת, זהו טקס ה"בר מצווה". סעודה זו מוגדרת בהלכה כ'סעודת מצוה'. יש המקיימים אותה בחוג המשפחה המצומצמת ויש העורכים סעודה זו עם מעגל מוזמנים רחב.
בימינו הפכו טקסי הבר מצווה ל"מיני חתונות", בליווי זמרים, אמנים, קליפים מושקעים. צריך לזכור את העיקר והוא השמחה על כך שהילד מקבל עליו עול מצוות וממשיך את השושלת היהודית רבת השנים. נהוג שהילד נושא דרשה בבר המצווה, ילדים רבים לומדים בעל פה דרשה שהיא דברי תורה או חסידות ויש הנוהגים שהילד נושא במעמד זה דברי תודה להוריו על שחינכו וגידלו אותו והביאוהו לגיל מצוות.
שבת בר מצווה ועליה לתורה
מנהג קדום בעם ישראל שהילד שחוגג בר מצוה, יקרא לעלות לתורה בבית הכנסת בשבת שלאחר יום הבר מצוה. קריאת התורה בבית הכנסת דורשת הכנה רבה. ספר התורה שבו קוראים, אינו מנוקד ואינו מפוסק. הקריאה הנכונה נעשית בעזרת 'טעמי המקרא' שהם תווים מיוחדים לקריאת התורה. הקורא בתורה צריך ללמוד את הקריאה הנכונה ואת המנגינה בעל פה, ולכן בכל בית כנסת יש 'בעל קורא' שמתכונן במשך השבוע ומכין את קריאת התורה של השבת בה הוא יקרא.
יש קהילות בהן מקובל שילד הבר מצוה הוא זה שיקרא בתורה באותה שבת. בקהילות אחרות נוהגים שהילד קורא רק את הקריאה האחרונה ה'מפטיר', שהיא קריאה קצרה מאוד. ויש קהילות, בהן הילד עולה לתורה כמו שאר העולים. בכל הקהילות נהוג שלאחר שהילד גמר את חלקו בקריאת התורה או ה'הפטרה' ובירך את הברכות שלאחריהן, זורקות עליו הנשים, מעזרת הנשים, סוכריות .
אחד מאירועי הבר מצווה היותר מרגשים ששמעתי עליהם זה טקס בר מצווה מרגש שנערך בכותל המערבי לילד שניצל מכפר ערבי על ידי ארגון יד לאחים.
ארגון יד לאחים פועל בארץ ישראל משת תש"י ודואג לשמירה על זהות יהודית. יד לאחים נלחם במיסיון ובכתות השונות המנסות לנגוס בשלמות עם ישראל ומציל מציפורניו יהודים רבים. הארגון נאבק בהתבוללות ההולכת וגוברת בארץ ומחלץ נשים יהודיות מכפרים ערבים ומקשרים עם בני מיעוטים.
ארגון יד לאחים לא מסתפק רק בחילוץ הנשים והילדים אלא דואג להם לשיקום והשתלבות בחברה היהודית גם לאחר חילוצם.
אחלה כתבה וכל הכבוד ליד לאחים!
עם ישראל חי!