כתב: אלברט אסקין.
מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית קשה של המוח ונהוג לחשוב שרק אנשים זקנים נוטים לחלות במחלה זו אך אין הדבר נכון. מחלת פרקינסון עלולה להתפתח גם בשנות העשרים המוקדמות רק שאז הסיבה למחלה היא ליקוי בגנים אשר מייצרים חלבון הנקרא פרקין.
עשרה אחוזים מכלל הלוקים במחלת הפרקינסון חלו בה עוד לפני הגיעם לגיל ארבעים.
מהי מחלת הפרקינסון?
דופמין, הוא מוליך עצבי במוח. מחסור בהפרשת דופמין על ידי תאי המוח מביא למחלה ניוונית הנקראת פרקינסון.
מחלת פרקינסון מתפתחת לרוב לאחר גיל שישים אך גם לפני כן כפי שהוסבר מקודם. אחד התסמינים הראשוניים והמשמעותיים של המחלה הוא רעידות בכף יד אחת ורעידות אלו מתפשטות לרגל אשר נמצאת באותו צד של הגוף ומאוחר יותר הרעידות מתפשטות ליד ולרגל אשר בצד הנגדי.
פניהם של חולי פרקינסון נראים קפואים ומחוסרי הבעה. הדופמין אחראי על מאפייני התנועה שלנו ולכן ירידה בדופמין מביאה לפגיעות מוטוריות. מחלת הפרקינסון שכיחה יותר בקרב גברים ובקרב אנשים אשר קרובי משפחה שלהם לקו במחלה.
השלכות של מחלת הפרקינסון ושינויים בתפקוד
למחלת הפרקינסון תסמינים מתסמינים שונים ובניהם: נוקשות של מערכת השרירים, רעידות בלתי נשלטות ובלתי רצוניות בזמן מנוחה, רגרסיה במהירות תנועות הגוף ובאיכותן, חוסר יציבות וקושי בהתחלה של תנועות. למחלת הפרקינסון שלבי התפתחות שונים. בשלביה הראשונים של המחלה מתחוללת פגיעה מוטורית רק בצד אחד של הגוף, לעיתים כולל פגיעה תפקודית, ובשלבים המאוחרים יותר גם שיווי המשקל נפגע ויכולות תפקוד מוטוריות. ככל שהמחלה מתקדמת יותר ויותר ישנה פגיעה קשה יותר בפעולות המצריכות יכולות קואורדינציה עדינות כגון אכילה, הלבשת בגדים והיגיינה. נצפה קושי בהחזקת חפצים. כמו כן ישנה התדרדרות של יכולות קוגניטיביות, בתחומים של תפיסה מרחבית וזיכרון. בנוסף, גם המערכת האוטונומית נפגעת והחולים במחלה יתקשו במתן יציאות והטלת שתן. בשלבים מתקדמים ניתן לקבל זכויות שונות מביטוח לאומי – להרחבה – זכויות חולי פרקינסון.
מתן טיפול תרופתי
הטיפול התרופתי במחלת הפרקינסון איננו פשוט כלל וכלל. מענה אופטימאלי היה יכול להיות באמצעות מתן דופמין לאותו אזור במוח בו הוא חסר אך הדבר איננו אפשרי. הדופמין אומנם נספג בתוך הדם אך הוא איננו מסוגל לחדור אל המוח. גם אם הדופמין היה חודר אל המוח, קשה לכוון אותו למקום הספציפי בו הוא חסר. אפשר להציף את המוח בדופמין בתקווה שיגיע למקומות הנכונים. אחת מהתרופות המוכרות לפרקינסון היא הלבודופה אך ככל שהמחלה מתקדמת יותר נדרש מינון גבוה יותר של התרופה ובסופו של דבר היא הופכת ללא אפקטיבית. כמו כן לאחר שימוש ממושך בתרופה זו לוקה החולה גם בהפרעות פסיכיאטריות ותנועות בלתי רצוניות. כיום חולי פרקינסון מטופלים בתרופה המחקה את פעילות הדופמין, והיא מתאימה ביותר לשנים הראשונות של המחלה.
נעשה כיום מחקר יסודי ומקיף בתרופות מחקות דופמין בגלל שהפעולה שלהם קשורה להתחברות לקולטן ויש להם את הפוטנציאל להוות תרופות יותר סלקטיביות, כלומר, להשפיע על האזור הרצוי במוח ולא על אחר.
לסיכום:
עולם המחקר הרפואי אינו מפסיק לחפש פתרונות מתקדמים יותר לטיפול במחלת הפרקינסון ובכל מקרה, דיאטה ופעילות גופנית מאוד מומלצות לשיפור הרגשתו של החולה.
בברכת רפואה שלמה,
אלברט אסקין